Wednesday, April 22, 2015

The Rambam's Fifth Principle - Part 1

הסוגיא בתלמוד בבלי וירושלמי, ודברי הרמב"ם

איתא במס' שבת (י"ב ב') אמר רבה בר בר חנה כי הוה אזלינן בתריה דרבי אלעזר לשיולי בתפיחה זימנין אמר המקום יפקדך לשלום וזימנין אמר (ליה) רחמנא ידכרינך לשלם. היכי עביד הכי, והאמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי, ואמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי, שאני חולה דשכינה עמו ע"כ. וברש"י ד"ה זימנין אמר לה וז"ל בלשון קדש, וזימנין אמר לה בלשון ארמי כו' עכ"ל, וד"ה דשכינה עמו וז"ל ואין המתפלל צריך שיזדקקו לו מלאכי השרת להכניס תפלתו לפנים מן הפרגוד עכ"ל. לכאו' משמע דבעלמא אין להתפלל בלשון ארמי, כיון שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי, והאדם זקוק למלאכי השרת להביא תפילותיו לפני הקב"ה. אבל בחולה אין צורך לזה, שהשכינה עמו, ותפלותיו הולכים ישיר להקב"ה, ואין החולה זקוק למלאכי השרת להביא תפילותיו לפני הקב"ה.
והנה עיין במס' סנהדרין (מ"ד ב') היערך שועך לא בצר (איוב ל"ו) וכו' רבי יוחנן אמר לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו ואל יהו לו צרים מלמעלה ע"כ. וברש"י ד"ה לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצים את כחו וז"ל שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים, ושלא יהו לו מסטינים מלמעלה, והכי משמע, היערוך שועך, אם באתה לערוך שועך כזאת תערכהו, לא בצר, שלא יהו לך צרים ושהכל יהו במאמצי כחך עכ"ל.
לפום ריהטא משמע שרבי יוחנן סבר שהאדם צריך סיוע בתפילתו מן המלאכים, ומש"ה אין להתפלל בלשון ארמית, שאין המלאכים מכירין בה, ואינם מביאים תפילותיו של האדם לפני הקב"ה, ובפרט צריך לבקש רחמים שיהו הכל מאמצין בו להביא תפילותיו לפני הקב"ה.
אכן לכאו' זה נגד יסוד החמישי של הרמב"ם, וז"ל והיסוד החמישי שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן, לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה עכ"ל. ויש כאן ג' נקודות בכלל היסוד החמישי, א) שאין ראוי לעבוד ולרומם ולפרסם גדלותו של המלאכים כוכבים וגלגלים ויסודות, שאין עושין כן אלא לפני הקב"ה. ב) שאין למלאכים כוכבים וגלגלים ויסודות כח הבחירה. ג) שאין עושין אותם אמצעים להביא עבודתינו לפני הקב"ה. וכנראה שהנקודה הא' והג' מבוסס על זה שאין להם כח הבחירה, דמאחר שאין להם בחירה ממילא אינו ראוי להתפלל ולבקש דברים מהם. אמנם דברי הרמב"ם צריכים ביאור לאור דברי הסוגיות במס' שבת וסנהדרין, דכפשוטו משמע אחרת.
אבל באמת, אף דמשמע מהסוגיות בשבת וסנהדרין שהמלאכים מביאין את התפילות לפני הקב"ה, מ"מ אינו מוכרח שהאדם מתפלל ישיר אל המלאכים. ונראה שהרמב"ם יכול לפרש הסוגיות שצריך להתפלל ישיר אל הקב"ה, ורק שהמלאכים לוקחים את התפילות להביאם לפני ולפנים, וזהו תפקידם ואין להם בחירה לעשות אחרת.
אמנם עיין בירושלמי מס' ברכות (פ"ט ה"א) רבי יודן אמר משמיה דידיה, בשר ודם יש לו פטרון, אם באת לו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא בא ועמד לו על פתחו של פטרונו וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר איש פלוני עומד על פתח חצירך שמא מכניסו ושמא מניחו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד, הה"ד (יואל ג, ה) כל אשר יקרא בשם ה' ימלט ע"כ, דלכאו' הוא מקור ליסוד החמישי, אא"כ נאמר דמיירי בעת צרה, ובזה דומה לחולה דסוגיא דשבת, שהשכינה עמו ואין צריך למלאכים. אבל כפשוטו דברי הירושלמי מורים כדברי הרמב"ם.

דברי רב שרירא גאון

והנה עיין בתשובות הגאונים (סי' שע"ג) ששאלו בני קירואן לרב שרירא גאון, שהרי כמה וכמה תפילות מכתבי הגאונים היו בלשון ארמית, והיאך היו עושין כן כנגד דברי רבי יוחנן. והשיב, דהכי קאמר, בדברים שמבקשים מאת המלאכים צריך לבקש דוקא בלשון הקדש, שאין המלאכים מכירים בלשון ארמי. אבל בדברים שמבקשים ישיר מאת הקב"ה יכול לבקש בכל לשון. וזהו דקאמר שאני חולה שהשכינה עמו, שהחולה מבקש ישיר מהקב"ה ומש"ה יכול לבקש בכל לשון[1]. וזהו להדיא דלא כנקודה הא' של הרמב"ם, שהוא כתב שאינו ראוי לבקש שום דבר ממלאכי השרת.
יותר מזה, בהמשך דברי רב שרירא גאון מפרש הא דקאמר שאני חולה שהשכינה עמו, שיש כמה דברים שהמלאכים עושין כפי רצונם, ואין צריכים לרשות מהקב"ה. והיינו הדברים שמבקשים מאת המלאכים, שצריך לבקש דוקא בלשון הקדש. וזהו טעמא שכותבין קמיע[2] ואומרים שמות, כדי לבקש עזרה מאת המלאכים. נמצא שרב שרירא גאון חולק גם על נקודה הב', וסבר שיש למלאכי השרת כח הבחירה. ומן הנכון לפרט ראיותיו של רב שרירא גאון:
א) יעקב אבינו אמר, המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים וגו' (בראשית מח, טז). לכאו' הוא ראיה מוכרחת שיכול לבקש מן המלאכים. מיהו יש לדחות, שביקש מהקב"ה שיהא המלאך הגואל אותי נשלח גם לברך את הנערים. וכ"כ בשו"ת מהר"ם מרוטנברג, שהלך בשיטת הרמב"ם, ע"ש[3]. שוב מצאתי גם בפסיקתא זוטרתא, דמשמע כדברי רב שרירא גאון[4]. אבל במדרש שכל טוב, וכן בתרגום יונתן[5], ובחזקוני[6], וראש אמנה[7], כמהר"ם מרוטנברג[8].
ב) בספר ישעיהו (סג, ט) כתיב, בכל צרתם לא לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם ע"כ. ולא זכיתי להבין הראיה מכאן, דלכאו' אינה תפילה, וגם זה שהישועה באה ע"י מלאך אינו מורה כלל שהיה למלאך כח הבחירה, וכפשוטו יש לפרש ששלח הקב"ה את המלאך להציל את ישראל מצרותיהם, וצ"ב בכוונת רב שרירא גאון בזה.
ג) אעתיק כאן לשון רב שרירא גאון בראיה זו, יען כי לא הבנתי דבריו בזה: והא חזינן דקא משכח ליה רחמנא ומודיע את משה כבודו וגדולתו דכת' הנ"ה אנכ"י שול"ח וג' ה"שמר מפ"ניו וג'. ואמ' רב נחמן האיי מאן דיאדע לאהדורי למיני כרב נהדר ואילא לא נהדר, דאמ' ליה ההוא מינא לרב ואל משה אמר עלה אל יי' וג' עלה אלי מיבעי ליה, אמ' ליה זה מיטטרון ששמו כשם רבו דכתי' כ"י שמ"י בקרב"ו, אי הכי פלחו ליה, אמ' ליה כתי' א"ל תמ"ר ב"ו אל תמירני בו, להודיעך דאית ליה למעבד בכמה [דברים] כי דחאזי עכ"ל. אולי כוונתו לומר דחזינן מזה שהקב"ה מודיע את משה כבודו וגדולתו של מטטרון, וששמו כשמו של הקב"ה, שהוא להודיעך שנתן לו כח הבחירה. אבל לא זכיתי לראות משמעות לזה בסוגיא דסנהדרין, ואדרבה עיין ביד רמ"ה ומהרש"א דמשמע אחרת, וצ"ב. גם עיקר הסוגיא בסנהדרין צ"ע מצד יסוד השביעי של נבואת משה רבינו, אבל אין כאן מקום להאריך.
ד) אמר המלאך ללוט בהפיכת סדום ועמורה (בראשית יט, כא), ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר אשר דברת ע"כ. והנה מזה שביקש לוט מאת המלאך אין להביא ראיה, דאפשר שלא כהוגן עשה[9], או אפשר שלא ידע שהיה מלאך ה'. אבל מ"מ לכאו' מוכרח שהיה למלאך כח הבחירה למלא בקשת לוט.
ה) בנוגע לאיוב, אמר הקב"ה אל השטן (איוב ב, ו) ויאמר ה' אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמר ע"כ. ולכאו' משמע שנתן הקב"ה כח הבחירה אל השטן לעשות כפי רצונו עם איוב.
עוד הוסיף רב שרירא גאון מסוגיא דברכות (ו' א') שגם ציבור המתפלל ושלשה שיושבים בדין ושנים שעוסקים בתורה, שהשכינה עמהם, וא"כ דומים הם לחולה שהשכינה עמו שיכול לבקש ישיר מהקב"ה בכל לשון. אבל יחיד המתפלל צריך להתפלל דוקא בלשון הקדש, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי. ואפשר שזהו טעם המנהג שהיחיד אינו אומר יקום פורקן, ועיין שו"ת יחווה דעת ח"ג סי' מ"ג.
עכ"פ היוצא מדברי רב שרירא גאון, שהוא חולק להדיא על הנקודה הא' של הרמב"ם, וסבר שיש דברים שמבקשים ישיר ממלאכי השרת. וגם חולק על הנקודה הב', וסבר שיש למלאכי השרת כח הבחירה והיכולת לעשות כפי רצונם למלאות בקשתינו. ואף דלא מיירי בהשתמשות במלאכי השרת להיות אמצעי בינינו לבין הקב"ה, מדסבר שיכול להתפלל להם ישיר, לכאו' חולק על הרמב"ם גם בנקודה זו.

למה קבע הרמב"ם יסוד החמישי בעיקרי הדת

כבר נסתפק ר' יוסף אלבו בספר העיקרים (מאמר א' פ"ג) למה הכניס הרמב"ם לעיקרי הדת שראוי לעבדו ולא לזולתו, שהרי המאמין בהקב"ה ותורתו, ורק שהוא מכניס אמצעי בינו ובין בוראו, אע"פ שהוא עובר בלאו דלא יהיה לך, אבל לא עקר את הדת. והר' יצחק אברבנאל בספר ראש אמנה (פי"ב) מפרש שבעיקר החמישי נכלל שלש אמונות אמיתיות עליונות, ואלו הן:
א) שאין הקב"ה דומה לשאר נמצאים, דאילו המלאכים הגלגלים הכוכבים והיסודות, כולם ממונים ומסודרים על פעולותיהם, ואין להם כח עצמי ושלטון לפעול מה שיפעלו. אבל הקב"ה הוא פועל כל הנמצאים, והוא פועל כפי רצונו ית'. וממילא שאין ראוי כל העבודה והשירות ותשבחות אלא אצלו ית'.
ב) שהקב"ה הוא בעל היכולת, משא"כ בשאר הנמצאים. ולכן ראויה אליו העבודה, כי הכל בידו, כחומר ביד היוצר, ואין מי שיאמר לו מה תעשה. אבל להתפלל למלאכים וגלגלים לא שייך, שאין להם יכולת למלאות בקשתינו.
ג) החילוק בין אומות העולם לכלל ישראל, שכל האומות נתייחדו להנהגת העליונים המושלים עליהם, כגון שר מלכות יון, ושר מלכות פרס וכיוצא בזה. אבל האומה הישראלית אין להם שר הממונה עליהם, בלתי לה' לבדו. וזהו דכתיב בפרשת ואתחנן (דברים ד, יט-כ) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה' אלהיך אתם לכל העמים תחת כל השמים. ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה ע"כ.
והנה כתבתי לעיל בביאור הסוגיות בשבת וסנהדרין, דגם לדעת הרמב"ם, אף שאין מתפללין ע"י אמצעי, אלא בלתי לה' לבדו, מ"מ המלאכים לוקחים את תפילותיו של ישראל ומביאין אותם לפני ולפנים. דומה לזה כתב האברבנאל בהמשך דבריו, שהעיר מדכתיב (דניאל י, כא) אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם ע"כ, דלכאו' משמע דבאמת מיכאל הוא השר הממונה על ישראל. ותי' וז"ל ומה שנאמר על ישראל, מיכאל שרכם, אינו להיותו ממונה עליהם, כי אם לפי שהיה מליץ בעדם לפני השם. ולכן לא נקרא שר ישראל, כמו שנקרא שר מלכות יון, שר מלכות פרס כו' עכ"ל. וזה מורה כדברינו, שאין שר הממונה על ישראל, ומש"ה אנו מתפללין אך ורק לפני הקב"ה, אבל מ"מ מיכאל הוא המליץ בעדם לפני השם, אם כי אין מתפללין לו.
אשר לפ"ז נסתלקה ספיקו של בעל העיקרים, שאין כאן מצות לא תעשה פרטית שהרמב"ם קבע להיות עיקר הדת, אלא להיפך, שמזה העיקר הכולל ג' אמונות חשובות, שהקב"ה אינו דומה לשאר הנמצאים, שהקב"ה הוא בעל היכולת, ושאין לכלל ישראל שר הממונה עליהם, אלא בלתי לה' לבדו, נובע הלא תעשה של לא יהיה לך אלהים אחרים.





[1] זה לשון תשובות הגאונים: ושש' הא דאמ' רב יהודה אמ' רב לעולם לא ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית דאמ' ר' יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמית אין מלאכי השרת נזקקין לו ולא השיבוהו אלא שאני חולה דשכינה עמו וכולהי צורכי דאיניש לא לישאול בלשון ארמית. והא כולהו רחמי ובעיי דאתו לאבותינו זכ' לב' ממתיבתא קדישתא כולהו בלשון ארמית הן. ואו נימא בעשרת ימי תשובה הוא דאמרי משום דקריבא שכינה והא קא חזינן דביומי תעניאתא ובכל צרה שתבוא באעו בלשון ארמית. ורוב ברכות דכתבי גאונים בין ליחיד ובין לציבור הם בהאי לישאנא כתבי. ומאי טעמא אין מלאכי השרת נזקקין לו ילמד' אדו': הכין חזינא דהכי קאמ' רב מילתא דתאבע אדם מן מלאכי השרת אל ישאל בלשון ארמי ומפרש ר' יוחנן שאינם רגילין בלשון ארמית אבל מילתא דתאבע אדם מלפני בוראו ישאל בכל לשון. והכי קאמ' שאני חולה דמן רחמ' תאבע ר' יוחנן אמ' רחמנ' נידכרך לשלמאוהאיי דקאמ' דשכינה עמו משום שיש כמה דברים שהמלאכים עושים בהן לפום דחאזו ולא צריכין רשות מלמעלה, ולפום הכין מיכתבין קמיעי ונאמרין שמות כדי שיעזרו המלאכים בדבר, וקאמ' יעקב המלאך הגואל וג', וישעיהו אמ' ומלאך פניו הושיעם וזה הוא שר הפנים דאמרין רבנן והוא מיטטרון, והא חזינן דקא משכח ליה רחמנא ומודיע את משה כבודו וגדולתו דכת' הנ"ה אנכ"י שול"ח וג' [ה"ש]מר מפ"ניו וג'. ואמ' רב נחמן האיי מאן דיאדע לאהדורי למיני כרב נהדר ואילא לא נהדר, דאמ' ליה ההוא מינא לרב ואל משה אמר עלה אל יי' וג' עלה אלי מיבעי ליה, אמ' ליה זה מיטטרון ששמו כשם רבו דכתי' כ"י שמ"י בקרב"ו, אי הכי פלחו ליה, אמ' ליה כתי' א"ל תמ"ר ב"ו אל תמירני בו, להודיעך דאית ליה למעבד בכמה [דברים] כי דחאזי. וקא חזינן מלאכים שעושין רצון נביאים וצדיקים מדקאמ' ליה מלאך ללוט הנ"ה נשאת"י פני"ך וג' שמע מינה ניתנה לו רשות לעשות כמה שיראה. וקאמ' ליה רחמ' לשטן משום איוב הינו בידך ואמ' ריש לקיש הוא מלאך המות. כגון דברים אילו מי ששואל דבר ממלאכי שרת קאמ' רב אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי וקאמ' ר' יוחנן שאין מלאכי שרת מכירין בו. וחולה שאני שהשכינה עמו ואין מלאכי שרת עושין בו כלום אלא ברשות. וכן כל כיוצא בו כי שמעתא דמאמתי קורין דר' אבון בר רב אדה אמ' ר' יצחק בעשרה שמתפללין ושלשה שיושבין בדין ושנים שעסיקין בתורה ששכינה עמהן. הכין איכא למימר בפירושא דשמעתא. אילא מיהו במאי דחאזי לנא [ע"ב] ובמאי דשמיע לנא לא חזינא ולא שמענא מעולם דמימנעין רבנן מלמשאל צורכיהן בלשון ארמי אילא נמי אית באבא דרחמי דהוה רגילין בה ועדאן מיתמרי במתיבתא דאמרין בלשון קדש. שומרי שערים פתחו שערים ותשמע צעקת ישראל עשוקים. והדר אמרין ליה בלשון ארמי. נטרי תרעי פתחו תרעי ותשתמע צוחתא דישראל עשיקי. ואית ביה נמי מילי דאמרין להון בלשון ארמי בלחוד ולמלאכי שרת אינון. במטו מינך איזגדא קלילא דפסע עלמא בארבעי. ואיכא בגמרא נמי מילי דהוה משתאעו רבנן עם מלאכים ומשתאעו מלאכים עמהון בלשון ארמי. כי דמפרש דרב סעורים אחוה דרבא אמ' ליה לשליח ליתחזי לי מר איתחזי ליה ואמ' ליה מי הוה ליה צערא למר א[מר] ליה כריפדא דכוסילתא. ופירש כוסילתא אותן שירטות ששורטין להקזת דם. ולרבא נמי הכין אמ' ליה מאן חשיב מאן ספין ומאן רקיע. ור' אלעזר הוה קא אכיל תרומה איתחזי ליה אמ' ליה לאו תרומה קא אכילנא לאו קדש איקראי נזה מיניח חליפא ליה שעתא. ור' אסי נמי איתחזי ליה אמ' ליה איתרח לי תלתין יומין דאהדריה לתלמודאי דאמריתו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ביום תלתין אתא אמ' ליה מאי כולי האי אמ' ליה דקא דחקא רגליה דבר נתן. ולר' חייה נמי קאמ' ליה לאו קא מרחם מר אעניא אההוא גברא אמאי לא קא מרחם. שמעינן מן אילין שמעתאתא דאיכא מידא שנתנה רשות למלאכי שרת למיעבד כי דחאזו ומיליהון נמי הא מיפרשן בלשון ארמי ומילי דרבנן בהדיהו. [דף קפ"ח] ואמרינן נמי התם מלאכא אשכחיה לרב קטינא דהוה מכסי סורבלא אמ' ליה קטינא קטינא סדינא בקיטא סורבאלא בסתוא ציצית מה תהא עליה. וקא באעי מיניה רב קטינא ענשיתו אעשה וקא מהדר ליה היכא דאיכא ריתחא ענשינן. ומן אילין מימרי ומן מעשים דקא חזינן רבנן דלא שמיע לן דאיכא דחש לה להא דרב ולהא דר' יוחנן גמרינן דפליגי רבנן עליהון. ומרחק מימריהון מן סבארא נמי אטו מלאכים שהם ממונים לכתוב שיחת אדם מי לא ידעין בלשון ארמית. ואף על גב דלא ידעינן מאי טעמיהו דרב ור' יוחנן ומנין להן. וכי דלא חשו לה ראשונים אף אנן נמי לא חישינן עכ"ל.
[2] יש לעיין אם נהגו לכתוב קמיע דוקא בלשון הקדש. אבל באמת, מסקנת דברי רב שרירא גאון שיכול לבקש מאת המלאכים אפילו בלשון ארמי, עי' בסמוך.
[3] שו"ת מהר"ם מרוטנברג (דפוס ברלין עמ' 325) וז"ל צריך להרחיק ממין השתוף לגמרי, שלא תאמר הואיל שאני מוצא המלאכים והגלגלים והככבים מושלים בעולם אקבלם באלהות, ת"ל לא יהיה לך אלקים אחרים על פני, לפי שממשלתם אינם מעצמן, ואסור לתת אותם אמצעיים בין השם ובינינו. ואע"פ שנותן אותן אמצעיים יודע ומכיר שהממשלה שלו לבדו ית', אעפ"כ אסור, לפי שדרך זה תחלת הטעייה ויכשל בו או הוא או אחר להאמין השניות, ואפי' זה שנהגו בני אדם מקצתם להחרים ולהשביע או לשאול בחלום בשם מלאך פלוני או בשם מלאכים פלוני ופלוני שהוא אסור. גם מה שנהגו ואומרים במקצת מקומות מכניסי רחמים הכניסו כו' לא טוב המנהג ... [בהערה בדפוס ברלין: השמטה בכת"י ואפשר דצ"ל דיכול לבא לידי וכו'.] ילידי הטעייה. וראיה שלא מצינו בתפלת אאע"ה ואבות ולא בתפלת שאר נביאים ולא בסדר אנשי כנה"ג זכר רק לשם יתב' לבדו. ומה שאמר יעקב אבינו ז"ל המלאך הגואל אותי מכל רע וגו', אל הש"י לבדו עתה היתה התפלה כמו שקדם לו מהש"י אשר התהלכו אבותי וכן הרועה אותי מעודי עד היום הזה וגו' כן השולח המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים עכ"ל.
[4] פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) (בראשית מח, טז) ד"ה המלאך הגואל אותי וז"ל מיכן ארז"ל גדולים מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה, שהגאולה ע"י מלאך, ומזונות ע"י שכינה עכ"ל.
[5] תרגום יונתן (בראשית מח, טז) יהי רעוא קדמך דמלאכא דזמינתא לי למפרק יתי מכל בישא יברך ית טלייא ויתקרי בהון שמי ושום אבהתי אברהם ויצחק והיכמא דכוורי ימא סגי מסתגי במיא כדין בנוי דיוסף יתקפון לסגי בגו ארעא ע"כ.
[6] חזקוני (בראשית מח, טז) וז"ל המלאך הגאל, פתח הכתוב דבריו של יעקב בשם הקדוש ברוך הוא וסיים במלאך, אלא ה"ק הקדוש ברוך הוא אשר התהלכו אבותי לפניו על ידי המלאך הגאל אתי, הוא יברך את הנערים עכ"ל.
[7] ספר ראש אמנה (פי"ב) וז"ל ואין להקשות ממה שהתפלל יעקב אל המלאך, באמרו, המלאך הגואל אותי וכו'. כי התפלה, לאל יתברך היתה, כמו שאמר, האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו, האלוהים הרועה אותי, והמלאך היה שלוח השגחה להצילו. ולכן אמר, המלאך הגואל אותי מכל רע, כי פעולות האל ית' בדברים המורגשים, מחוייב הוא שיהיו על ידי אמצעיים, עם היותו ית' הפועל המשגיח בפרט בפועל ההוא, וכמו שביארתי במאמר עטרת זקנים. ומסכים לזה מצינו באברהם שאמר, ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי וגו' הוא ישלח מלאכו לפניך. ובכל מקום שנמצא תפלה אל המלאך, הכוונה בה, תפלה להשי"ת, שישלח מלאכו, שליח השגחתו, לעשות אותו פועל כו' עכ"ל.
[8] שכל טוב (בראשית מח, טז) ד"ה המלאך הגואל אותי מכל רע וז"ל אמר רבש"ע שהתהלכו אבותי לפניו, ושהיה רועה אותי, יהי רצון מלפניו שהמלאך שהיה בא במלאכותיך מן השמים ללוותי, והיה גואל אותי מכל רע מרעת לבן ומרעת עשו, דכתיב ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב (בראשית לא יא), וכתיב ויפגעו בו מלאכי אלהים (שם לב ב), הוא מיכאל השר הגדול, שהיה משמר אותי ואת אבי ואת זקני, והוא עתיד לעמוד ולשרת על כל זרעי, וכה"א אין אחד מתחזק (אתי) [עמי על אלה] כי אם מיכאל שרכם (דניאל י כא), ואומר יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמיך (שם יב א), ומכיוון שאני רואה ברוח הקודש שהקב"ה מינהו עלי ועל זרעי לשר וגואל. אבקש אני מלפני הקדוש ברוך הוא שיתן לו רשות ויברך את בני אפרים ומנשה עכ"ל.
[9] יש להעיר בלשון רב שרירא גאון, וז"ל וקא חזינן מלאכים שעושין רצון נביאים וצדיקים מדקאמר ליה מלאך ללוט וכו' עכ"ל דמשמע שהיה לוט "נביא וצדיק" ואכמ"ל.

Sources: I started with a few of my own ידיעות, then used the footnotes in the מכון המאור translation of פירוש המשנה from R' Ezra Korach, R' Shlomo Sprecher's article in Yeshurun Vol. 3 and Marc Shapiro's "Limits of Orthodox Theology". Then I went back to all of their sources and looked up all of their source's sources etc. to get the fullest picture possible. More to come soon.

No comments:

Post a Comment