The Rambam makes an interesting comment in his introduction to his commentary on Pirkei Avos, known as the "שמונה פרקים" (though the Rambam himself never called it that, to the best of my knowledge):
"ודע כי הדברים אשר אומר בפרקים אלו, ובמה שיבוא מן הפירוש, אינם עניינים שהתעוררתי עליהם מעצמי, ולא פירושים שחדשתים, אלא הם עניינים מלוקטים מדברי חכמים במדרשות ובתלמוד וזולתו מחבוריהם, וכן מדברי הפילוסופים הקדמונים והחדשים, ומחבורי הרבה בני אדם, וקבל האמת ממי שאמרה. ופעמים אפשר שאביא מאמר שלם שהוא לשון ספר מפורסם, ואין בכל זה רוע, ואיני אומר בשמי מה שאמרו מי שקדמני, שהרי כבר הודעתי על כך, אע"פ שאיני מזכיר אמר פלוני אמר פלוני, הואיל וזו אריכות שאין תועלת בה. וגם אפשר שאכניס בזה בלב מי שאין מקובל עליו שם אותו האיש, שהמאמר ההוא נפסד וטמונה בו איזו רעה שאינה ידועה לו. ולפיכך ראיתי שלא להזכיר את האומר, הואיל ומטרתי שתושג תועלת לקורא, ולבאר לו את העניינים הטמונים במסכתא הזאת"
The Rambam is trying to explain why he is not violating the rule of אומר דבר בשם אומרו, and he gives two excuses:
1) The Rambam apparently understands the rule of plagiarism, or אומר דבר שלא בשם אומרו, not to be an issue of stealing other people's work. Had not crediting the originator of the ideas been considered an act of information theft, the Rambam would not be able to excuse his lack of citations as an אריכות שאין תועלת בו. There certainly is a תועלת in avoiding information theft! Rather, the Rambam understands plagiarism to be a lack of academic integrity. Therefore, in order to avoid unnecessary אריכות, it suffices to make it clear from the outset that the ideas presented are not the author's original ones.
2) The Rambam will be quoting extensively from the philosophers of his time, an obviously controversial thing to do in a commentary on Pirkei Avos. In fact, in the footnotes of the מכון המאור edition of פירוש המשנה, they quote the Abarbanel in נחלת אבות saying שיש מן הראשונים הסוברים שהיו המוסרים האלה סברות ודברים מושגים מפאת החקירה והעיון - that even the ideas presented in the משניות themselves are the result of the חקירה ועיון of the תנאים. Needless to say, if the Rambam would cite all of his sources, many people would reject the פירוש השמנה as coming from "treif" outside sources. Therefore, in order to get his message across to a greater audience, the Rambam reasons that it is not necessary to quote his sources. Again, had plagiarism been a problem of information theft, this excuse would not stand, unless you wish to argue that theft is permitted for the greater good in this case. But if plagiarism is understood to be a lack of academic integrity, then the Rambam is willing to sacrifice his own integrity for the sake of writing his monumental שמונה פרקים and פירוש על אבות.
Compare this with the comment of the Rambam in his introduction to ספר המצוות:
"ראיתי
גם כן שאקבץ חבור שיכלול כל דיני התורה ועשייתם עד שלא ישמט ממנו השמטה, ושאזהר בו
במה שהוא מנהגי לעשות, להניח מהזכרת המחלוקות והמאמרים הדחויים, ושלא אקבע בו כי
אם הלכה פסוקה, ושיהיה החבור ההוא כולל כל דיני תורת משה רבנו, מה שצריך מהם בזמן
הגלות ומה שאיננו צריך. והיה נאות לדעתי להשמיט ממנו האסמכתות והראיות וזכרון בעלי
הקבלה, כדי שלא אומר דברי ר' פלוני ולא ר' פלוני אומר כך וכך בכל מאמר, אלא אזכיר
חכמי המשנה וחכמי התלמוד כולם עליהם השלום בזכירה כללית בתחלת החבור, ואומר כי
דיני התורה כולה והיא תורה שבעל פה מקובלים מפלוני ופלוני מפלוני עד עזרא עד משה
רבנו. ואזכיר עם כל אחד מן המקבלים את היחידים המפורסמים שהיו בדורו המקובלים
כקבלתו, וכל זה לבקשת הקיצור"
I note two differences between the Rambam's comment in the context of ספר המצוות as opposed to פרקי אבות.
1) In ספר המצוות the Rambam does not mention his second excuse. I think the reason is obvious - what he is doing in משנה תורה, to which ספר המצוות is the prelude, is codifying the entire corpus of תורה שבעל פה. There is no fear of somebody rejecting his words on the basis of "treif" sources. This fear is only applicable to his commentary on פרקי אבות, where he wishes to draw upon the words of the philosphers. (In the end, משנה תורה was controversial anyways, and parts of it were even burned, but for a completely different reason.)
2) In פרקי אבות, the Rambam simply says, "everything I write here has been culled from the works of the Talmud and Midrash, as well as the greatest of the philosophers and the books of many other people." But in משנה תורה he rattles off a list of all the תנאים and אמוראים whose words formed the basis of his work. I think the reason for this is because of a fundamental difference between what the Rambam is doing in each of his works. פירוש המשנה is exactly that - a commentary on the Mishna. But משנה תורה is much more than that. With משנה תורה, the Rambam is attempting to codify all of תורה שבעל פה in a systematic fashion. Part of תורה שבעל פה, and perhaps the entire basis of it, is out ability to trace the מסורה back to משה רבינו. Therefore, it is not enough to save the Rambam's academic integrity and simply state that the work is a compilation and not original. Rather, the Rambam must list off the בעלי המסורה that preceded him before he is ready to step in as the next one in the chain.
Text of the Rambam is from the translation of הרב עזרא קורח שליט"א
Text of the Rambam is from the translation of הרב עזרא קורח שליט"א
